0747-800-380

גברים שלוחה 1 / נשים שלוחה 2

מכתבים
מהלב

מכתב משפחת י.כהן

יש לי בן בגיל 12. ומצבו הרגשי לא תקין. תמיד הוא היה מופנם וסגור, אך לאחרונה החמיר מצבו. אי אפשר להעיר אותו בבוקר, אי אפשר אפילו לנהל אתו שיחה. היינו אתו אצל נוירולוג והוא אמר שזה לא בתחום שלו. אנחנו מבינים שאין לנו ברירה אלא לפנות לפסיכיאטר, אבל איננו אוזרים אומץ לעשות זאת. אנחנו פשוט תקועים. התקשרתי ל"לנפש תדרשנו". כל כך קיוויתי שהמוקדן יציע לי פתרון קסם, משהו פשוט וקל, שהבעיה תתפוגג ותעלם מאליה. בתוכי ידעתי שזה לא ממש כך... המוקדן הקשיב באכפתיות וברגישות אך הוא היה נחוש. "לכו אתו לפסיכיאטר" הוא דרש. גוש עמד לי בגרון "אינני מסוגל, פשוט אינני יכול. מה עם הסטיגמה, אינני מסוגל לחשוב על כך שילדי יראה את המילה "פסיכיאטר" על הדלת". המוקדן לא ויתר, וטוב שכך עשה. "אין לך ברירה, זה הנכון והטוב ביותר עבורו כעת" הוא הוביל אותי אל המקום האמתי. עכשיו גם אני הסכמתי... כבר כמה שבועות שלא נתתי לבני את התרופות שלו, פשוט לא יכולתי להשלים עם זה. עכשיו זה נגמר. אני עדיין באבל על המצב, אבל כבר נמצא במקום של השלמה, ובתוך תהליך שהיה צריך לקרות מזמן. המוקדן שלכם, ממקום של הבנה מוחלטת וחוסר שיפוטיות לי ולרגשותיי, היה האדם הנכון ביותר ברגע הקשה בחיי.

י.כהן

אלעד