0747-800-380

גברים שלוחה 1 / נשים שלוחה 2

מכתבים
מהלב

מכתב מח.ב

לכבוד "לנפש תדרשנו" אינני יודעת עם מי דיברתי, קרוב לוודאי שגם לא אדע, ובכל זאת הייתי רוצה לומר לה תודה. לה, וגם לכם בהנהלת הארגון, על התמיכה ברגעים הכי קשים. למען האמת, פשוט הצלתם את חיי. אני אם חד הורית כבר 8 שנים. מתמודדת עם קשיים שאי אפשר להכיל. אני ממשיכה ושורדת רק למען ילדיי, אבל לפני שבועיים נפלתי לתהומות הייאוש. אינני יודעת לומר מה בדיוק היה הדבר, אבל אחרי שבועיים במיטה החלטתי להרים טלפון. רציתי למות. התקשרתי, רק משום שהרגשתי שאני רוצה לשתף מישהו לפני שהכול ייגמר. המוקדנית שענתה לי הקשיבה בתשומת לב ובאכפתיות. היא ניסתה להציע לי כל מיני הצעות, שרק גררו אותי למאבק עיקש. במבט לאחור אני מבינה שהיא רצתה להחזיר לי את הרצון לחיות. שיחקנו פינג-פונג רגשי, עד שהבנתי שאני מבזבזת לה את הזמן. מראש לא התכוונתי לקבל שום הצעה שלה... ואז היא אמרה" אני לא מנסה לפתור לך את הבעיות... אני מרגישה אבודה בסבך החיים, ממש כמוך. אני יושבת לידך על הספסל, בהבדל אחד. את יושבת וראשך שמוט. את מסתכלת למטה לרצפה, ואינך רואה תקווה. אני מרימה ראש ומסתכלת אל האופק. אני יכולה לראות את ההזדמנות מעבר לפינה. השתתקתי, ואז היא המשיכה "לילות החורף ארוכים ולילות הקיץ קצרים, אבל בסוף כל לילה יש בוקר. דמייני את עצמך נוסעת באוטובוס. הנסיעה ארוכה, ויש מדי פעם תחנות. יש תחנות ריקות, ויש שמישהו עולה או יורד. באחת התחנות, אולי זו הבאה, מישהו יעלה וישב לידך" המוקדנית ידעה בדיוק מה אני מצפה לשמוע. בלי רצון נפלט לי " כל כך רציתי למות... אבל עכשיו אני מצפה לעתיד טוב יותר" היא באמת הצילה את חיי...

ח.ב

אופקים